<h1>ספר השולחן הלכ' סעודה שער שלישי</h1>
<h2>דף צז.</h2>
שמרים שנתן לתוכן מים, אם נתן שלשה ויצאו ארבעה, יין הוא ומברכין עליו בורא פרי הגפן, ואם לא יצאו כי אם שלשה או אפילו שלשה וחצי אינו יין, אלא חומץ לבד ואין מברכין עליו אלא שהכל. וכן הדין בחרצנין שנתן בהם מים. בד"א שאינו יין, בזמן שמוציא היין מן השמרים או מן החרצנים בקורה אבל כל שלא הכביד עליהם קורה או אבנים ונתן לתוכן מים, אע"פ שלא יצא אלא שיעור המים שנתן לשם או אפילו פחות מכן, הרי זה יין גמור ומברכין עליו בורא פרי הגפן. קנדיטון שהוא יין דבש ופלפלין מברכין עליו בורא פרי הגפן, שהרי יוצאין בו ידי ארבעה כוסות בפסח, כמו שאמרו בירושלמי [פסחים פ"י ה"א]. היין שנתבשל מברכין עליו בורא פרי הגפן. וכן מוכיח במסכת שקלים [פ"ג ה"ב] שאמרו מהו לצאת ביין מבושל ידי ארבעה כוסות, דאלמא תורת יין יש בו. ושלא כדברי הרב רבי יצחק אבן גיאת ז"ל, שכתב יין שנתבשל אפילו מעט, או נתן בתוכו מעט דבש, אין מברכין עליו בורא פרי הגפן.
<h2>דף צז:</h2>
על היין הוא מברך תחלה בא"י אמ"ה בורא פרי הגפן, שמתוך חשיבותו קבעוהו ברכה לעצמו וכן הפת, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. והיא, בא"י על הגפן ועל פרי הגפן ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה וגו' כמו שמפורשת למעלה. ויש מי שחותם על הארץ ועל הפירות. ויש מי שחותם על הגפן ועל פרי הגפן. והראשון נראה עיקר. ועל כל יין מברכין בורא פרי הגפן, אפילו ריחו רע, ומגולה ועל יין של צמוקים. וכן על יין שריחו חומץ וטעמו יין, שיין הוא. אבל אם טעמו חומץ, אע"פ שריחו יין אין מברכין עליו אלא שהכל, שאחר הטעם אנו הולכין, כרבא דאמר הכי במסכת ע"ז.
